אמץ ניצול

לאט לאט החל להגיע הסכום המבוקש עמדנו כבר על 4000 שח וזו השעה בא פניתי לאותה עמותה ואמרתי אוקי אני שמח לבשר שכמעט חצי מהסכום הושג ואנחנו רוצים כבר לקדם את הנושא. הסברתי שעלי לתעד את הכל על מנת להעביר הוכחות לקהילת הביטקוין על ביצוע המשימה וכאן נתקלתי בסירוב. לאור העבודה אמרתי לעצמי אוקי מיקי תחשוב טוב מה אתה הולך לעשות עכשיו, הכסף חייב לעבור לניצול או ניצולת שואה בדרך כזו או אחרת. התחלתי לחפש עמותות למען ניצולי שואה ומצאתי את ארגון לתת. הרמתי את הטלפון וצלצלתי אמרתי במילים אלו שלום שמי הוא מיקאל ואני מחפש ניצול שואה שאתם יודעים בוודאות שהוא זקוק באופן מידי ובהול לכסף הן לתשלום חוב חשמל תרופות או אוכל. על הקו הייתה בחורה מדהימה בשם סוזי.סוזי אמרה לי בנימוס שאין ביכולתם להעביר כספים ישירות ושארגון לתת פועל ישירות מול ניצולי שואה ותורם להם רבות,התעקשתי ואמרתי לסוזי שאני ממש מבקש שתמצא ניצול שואה שהיא יודעת שהוא זקוק לכסף
ושאין לו בעיה לקבל את הכסף ישירות מאיתנו. סוזי הבטיחה לחזור אלי לאחר שהסברתי לה את בהילות הנושא עבורי
לאחר מספר שעות צלצל הטלפון על הקו הייתה סוזי ואמרה מיקי תשמע מצאתי ניצול שואה אדם מדהים בשם זאב ליבוביץ אשר איבד את אישתו במפתיע במהלך ניתוח ואין לו כסף עבור קבורת אישתו. באותו רגע עברה בי צמרמורת עזה ואמרתי לבורא עולם תודה רבה על זה שנתן לי את הזכות לשמח את מר זאב ליבוביץ.סוזי מסרה לי את הטלפון של מר זאב ליבוביץ מייד צלצלתי אליו וזה פרץ בבכי ובהתרגשות גדולה הוא אמר אתה לא מבין מאיפה באתם לי עכשיו זה כאילו ממש שלחו אלי מלאכים ואז הוא אחל לספר את הסיפור העצוב שביום שישי הוא נאלץ לקבור את אישתו וחברת קדישא דרשו סכום של למעלה מ 8000 שח. בלת ברירה הוא נאלץ לרשום צק כאשר הוא מפציר בפני מקבלי הצק בחברת קדישא שהציק יחזור כי אין לו כיסוי.
אקצר לכם ואציג את השתלשתות המקרה

מספר ימים לפני יום השואה הועלתה קריאה בפורום למען ניצולי השואה לסייע לניצולת שואה הזקוקה להתקנת סורגים בביתה. הודעה זו משכה את תשומת ליבו של מיקאל בוזגלו, חבר קהילת ביטקוין ישראל, שהחליט לעשות מעשה ולרתום את חברי קהילת הביטקוין לסיוע לזולת.

הוא העלה את הקריאה לסייע לניצולת השואה לפורומים של משתמשי הביטקוין בארץ ופתח כתובת ארנק ביטקוין לתרומות 1Jv73sRbU65ZNER2xWG11afwYFDTpE1mdq כדי שחברי קהילת ביטקוין ישראל יוכלו לסייע בתרומות בביטקוין. המטרה הייתה להגיע לסכום כולל בביטקוין של 10,000 ₪, שייתרמו לניצולת השואה עבור בניית סורגים.

אולם, לאחר שהעמותה, שעמדה מאחורי הקריאה הראשונית לעזרה עבור ניצולת השואה, סרבה לניהול הכספי של התורמים ולמהלך תיעוד התקנת הסורגים כהוכחה שהתרומה אכן הגיעה ליעדה, החלו התורמים לחפש ארגונים אחרים למען ניצולי השואה. זאת בהדגשה, שהכוונה היא לתת כסף באופן ישיר לניצול שואה, שבאמת נמצא בבעיה וזקוק לסיוע מיידי.

ארגון “לתת” איתר את ניצול השואה מר זאב ליבוביץ, שהצליח לחמוק 8 פעמים ממוות. אשתו חלתה ונאלצה לעבור ניתוח פשוט. אולם, הניתוח הסתבך והיא מצאה את מותה.

למר לייבוביץ הוצעה חלקת קבר בחינם בבית העלמין ירקונים בקומה רביעית ללא מעלית לקבורה ב”קוביות”. כאשר ראה לייבוביץ את המקום הוא פרץ בבכי. סגנון זה הזכיר לו את המשרפות. בסיוע חברת קדישא ת”א סודר למנוחה קבר בקומה ראשונה וגם אופציה לקבורה עתידית של ליבוביץ, שיזכה לחיים ארוכים. המחיר אותו נדרש לייבוביץ לשלם עמד על סכום של 8,362 ש”ח. הוא רשם את הציק ביודעו, שאין ברשתו את הסכום הנ”ל ושהצ’ק יחזור מפאת חוסר כיסוי.

לנוכח המקרה הזה, היה אך טבעי, שתרומת קהילת הביטקוין תיועד לתשלום עבור הקבורה במקום הצ’ק ללא כיסוי. וכך נעשה. חברי הקהילה שילמו בחברת קדישא את הסכום הנדרש, ביקרו בביתו של ניצול השואה ומסרו לידיו בחזרה את הצ’ק שלו. הניצול היה נרגש מאד. חברי קהילת הביטקוין הסבירו לו, שזו הייתה זכות גדולה לעשות את המעשה.

לייבוביץ הודיע, שכאות תודה הוא רוצה לספר את סיפור חייו בפני חברי קהילת הביטקוין, מה שריגש מאד את הנוכחים.

עד כה גויס סכום כולל של 2.79859528 BTC שהם 4,280 ש”ח, וחברי הקהילה מיקאל בוזגלו ושלום כהן החליטו להכפיל את הסכום שנתרם והוסיפו עוד 4,082 ש”ח להשלמת הסכום הדרוש.

חברי הקהילה ערכו סיור בביתו של לייבוביץ, והחליטו לרתום את חברי הקהילה גם לניקוי הדירה ולשיפוצה. לשם כך יקצה גם ארגון “לתת” 8,000 שח לשיפוץ דירתו של ניצול השואה במסגרת “ניידת שיפוצים”. הכוונה היא, שחברי הקהילה ישלימו את פעולת “ניידת השיפוצים”. השלב הבא, שיקדמו חברי קהילת הביטקוין, הוא גיוס מתנדבים לשדרוג העזרה בשיפוץ ביתו של ניצול השואה.

המטרה, שעמדה בבסיס הפעולה הזו, הייתה לחשוף כמה שיותר אנשים לעשיית מעשים טובים. אמנם מצוות נעשות בסתר, אך באופן חריג, מאחר שעשרות חברי קהילת הביטקוין (54) תרמו ביטקוין, ראוי להציג את פרטי הסיוע ולהודות להם על התמיכה והנכונות לעזור. ללא תמיכתם, כל זה לא היה אפשרי.

כבר כמה שבועות שאני חושב ויושב לי בראש השם זאב ליבוביץ,יום השואה הולך ומתדפק על הדלת ואת האמת זה מספר חודשים שלא הייתי בקשר עם זאב היקר אמרתי לעצמי שאני חייב לשאול לשלומו ומייד התקשרתי. הקשר עם זאב חודש וזה עשה לי טוב הרגשתי מצוין עם עצמי. לפני מספר ימים עצמתי את עיני ודמיינתי את זאב ליבוביץ ניצול השואה אני וביתי נמצאים בביקור באוושויץ בבריקנאו.יתרה מזו אני רואה את הסצינה הכל כך אמיתית שאני מניח תפילין בכניסה למחנה ההשמדה ולא רחוק מהכן שהימלר ביצע את הסלקציה הנוראית שלו.
קודם לכן אני מצלצל לזאב ליבוביץ ואומר לו זאב היקר אני רוצה שנטוס יחד לפולין לאושוויץ כאשר הפעם אתה מגיע בתור מנצח ולא מנוצח. זאב התפרץ בבכי ואמר שהוא לא מאמין ושבעבורו מדובר בסגירת מעגל. לאחר מספר דקות אמר לי זאב אבל מיקי אין לי דרכון בכלל,ישר גלגלי המוח החלו לעבוד והבינותי שמספר ימים לפני חופשת הפסח אין מצב שזאב יקבל דרכון ואולי בכוונתי לטוס במצעד החיים או מספר ימים לאחר מכן. ישר הצלבתי היכן זאב גר והפנתי אותו למשרד הפנים הקרוב למקום מגוריו,ידעתי שעלי לפעול במילים משכנעות לאותם מקבלי החלטות במשרד הפנים,תוך כדי בקשה שיש לזרז הנפקת דרכון בדחיפות לזאב על מנת שנספיק להיות ביום השואה באוושויץ.
01.04 השעה היא שעת צהריים הטלפון מצלצל ועל הקו כן ניחשתם נכון זאב ליבוביץ מיקי אתה לא מאמין הגעתי למשרד הפנים ובזמן הנפקת דרכון נאמר לי על ידי הגברת הנכבדה שמחר הדרכון שלי יהיה מוכן.אני כל כך מתרגש. באותו רגע הבנתי את כוחם של המילים ואמרתי תודה ענקית ליקום.מייד התחלתי להבין את תמונת המצב ולראות שהנה זה באמת קורה ואיך שהיקום דואג לי לסגור את כל הקצוות.ישר התחלתי לברר עלויות של טיסות בתי מלון לוגיסטיקה נחיתה הגעה רכבות ועוד אין לי ספק שזה הולך להיות מסע מדהים מרגש עצוב ושמח כאחד יש לי המון הכנות לקראת המסע ואני צריך לדאוג לכל הפרטים על מנת שהכל יעבור בצורה המקצועית ביותר. נכון לעכשיו השעה היא 01:11 דקות את היום התחלתי היום מאוחר בשעה 07:11 אלך לישון שעתיים וחצי ואחזור לרשום ולהמשיך בעשייה.
נרדמתי כמו בול עץ הצטברות של כל השבוע אבל שטויות אתמול היה יום חמישי ונתתי עבודה חזקה את כל כולי על מנת לישר הדורים ולסגור קצוות,כל היום הייתי נרגש כי ידעתי שבערב אני פוגש את חברי מהיסודי ואנחנו הולכים לשתות בירה בפאב ללא ספק זה היה מתבקש אחרי השבועות האינטנסיבים שעברתי הייתי חייב את זה לעצמי ואת האמת היה זה ערב בלתי נשכח מדהים מרגש כייפי.
יום שישי הכנות אחרונות לקראת חג הפסח איזה כייף להכין את הכל לסגור את הקצוות האחרונים זה היום היחיד שהלכתי לישון ללא שעון איזה כייף זה בחיי עולם אחר קמתי בבוקר התארגנתי שתתיתי קפה ומייד בני רן אמר נו אבא בו כבר נלך להבעיר את החץ,לפתע נזכרתי בביעור החמץ בשנה שעברה ואמרתי לעצמי ואווו זה עבר מהר אבל שמחתי שזה כבר מושרשר בילד.
כמובן שאמרתי לילדי ולחברים מהשכונה שיצטרפו ואלו הגיעו ויחד הבערנו את החמץ אני חייב לציין זה עשה לי טוב לראות שילדי מתחברים לנושא ובכלל הנני חושב שזה מסר חשוב להשריש מסורת שורשים וערכים. זהו כפי שציינתי החלטתי שאני כבר בפולין בבירקנאו מיידנק אושוויץ אני כבר רואה את התמונה שאני מניח תפילין על מסילת הרכבת באוושוויץ זו הולכת להיות הרגשה שלא תתואר בהתחשב בעובדה שיהיה איתי זאב ליבוביץ ילדתי הקטנה נועה ואבי שיחייה. פשוט מדהים לא יכול לחכות לזה
היום בצהרים שוחחתי עם זאב ליבוביץ לאחל לו חג שמח השיחה הייתה מרגשת ומשום מה לא יודע מה גרם לי לומר לעצמי מיקי תצלם את זה זה אחלה תיעוד וככה עשיתי. אז בבקשה קבלו את השיחה לא נגענו

.

היה זה שעת בוקר כאשר אמרתי לעצמי מיקי היום אנחנו כבר ב 09.04.2015 לחודש ולא סגרתי טיסה ומסלול למסע לפולין. הדילמה הייתה האם לסגור את הטיסה בתאריך בו מתקיים מצעד החיים או שמה לחכות לאחר יום העצמאות ואז לבצע את ההזמנה.בהתחשב בזה שעשרות אלפי מבקרים יהיו במצעד החיים ושאין מצב לארגן או למצוא מקום פנוי בבית מלון וטיסות.את האמת האיך להשיג טיסה מלון כאשר הכל כבר SOLD OUT לא עניין אותי.עצמתי את עיניי ודמיינתי את הסצנה הבא.אני סוגר טיסה למצעד החיים אני מזמין טיסות לזאב ליבוביץ לאבא שלי לבתי נועה ואני כמובן. אנחנו מגיעים יום לפני לקרקוב המרוחקת כ 60 קמ מאושויץ נוחתים בקרקוב לוקחים רכב ראשית הולכים לבית מלון יוקרתי ונהנים שם מקלחות התארגנויות ארוחת בין ערביים ויוצאים קצת להכיר את העיר. כמובן שמתכוננים למצעד החיים אני כבר רואה כיצד אני מאתר את צוותי ערוץ 1 וערוץ שני על מנת שיתעדו את סיפורו של ניצול השואה זאב ליבוביץ ושוב איך אני עושה את זה זה לא מעניין אני יודע שאני יעשה את זה וב ג ד ו ל ! בהמשך אפרסם את התמונות בספר !
במצעד החיים הולך להיות מרגש עד דמעות וברור לי שאתרגש ברגע שהגיע לשם היכן שרצחו את בני עמי אני גם אניח שם תפילין וכל כך מתרגש מהעובדה הזו ללא צל של ספק. במקביל אני גם מתכנן לטייל בעיר ולהנות על מנת להמתיק את המסע הכבד הזה. מאוחר יותר אני כבר מדמיין את החומרים שאני מדפיס והשיחה הארוכה שאני הולך לעשות עם ביתי. במקביל אני מטפל בכל הלוגיסטיקה עבור זאב ( בכל זאת זאב בן 82 איבד את אישתו לפני שנה לא חזר למחנות ההשמדה מעולם מצב הבריאותי שלו לא מי יודע מה ויש המון אופרציות שיש לדאג ואת כל זה אני יעשה כמו מנצח על התזמורת האנדלוסית.

השעה 11:00 בבוקר קדימה מיקי לקבל החלטה ,תוך שתי דקות קבלתי החלטה שהטיסה תתקים יום לפני מצעד החיים וישר הזמנתי טיסות, ידעתי שכבשתי עוד יעד לקראת המסע כי כל מסע מתחיל בטיסה.לאחר מכן חיפשתי מלון (לא היה פשוט בהתיחס לעובדה שהכל מלא. קצת המלצות קצת קשרים וסגרנו בהילטון הממוקם מספר דקות משדה התעופה.היה חשוב לי לקחת מלון ברמה טובה ובטח קרוב לשדה וזאת על מנת לא להכביד על ניצול השואה זאב ליבוביץ.
לאחר מכן סגרתי את המלון צלצלתי לזאב ועדכנתי אותו בכל הפרטים ואת כל המסלול שאנו הולכים לעבור יחד. כמובן שזאב נורא התרגש במקביל עדכנתי את ביתו על כל הפרטים ודאגתי להעביר לה מסר שהכל בשליטה ושאביהם בידיים טובות !
כעת אני יושב ומכין את המסלול שלנו כולל הורדת מספר סרטים והרבה תמונות דקומנטריות ממחנות ההשמדה כי אני ממש ממש רוצה לבקר באותם מקומות אושוויץ 1 אוושויץ 2 ואושוויץ 3
מבטיח לעדכן ולתעד את המסע המדהים הזה.

זאב ליבוביץ שלב שני הוכתר בהצלחה ביום רביעי הקרוב עולים לטיסה למחנות ההשמדה באוושויץ ובנוסף להשתתף במצעד החיים.
יום שבת שעת צהריים וווואו ההכנות למימונה בעיצומן את האמת כמה שנים היה לי כבר חלום לעשות מימונה אצלי בבית ואני שמח שהפעם זה יוצא לפועל את האמת הכל היה ממש ממש ספונטני לפני שבוע עוד בפסח החלטתי פשוט החלטתי שאני ועשה מימונה אצלי בבית תמיד רציתי והנה זה מגיע.ישר שלחתי הודעות לחברים הקרובים ואמרתי להם שאני מרים מימונה ואני רוצה שיבואו חלק כמובן אישרו הדעה אבל את האמת גם לבד עם עצמי אני יהנה וזה הכי חשוב. חייב להודות שלא אשקר אתכם מבחינתי אני סוגר מעגל מקדיש שיר לאמא שלי הורדתי את השיר של שמעון בוסקיליה ימאמאה את האמת הביצוע כל כך מורכב שאין לי מושג איך אני הולך לעשות את זה אבל אני הולך לעשות את זה על הצד הטוב ביותר למרות שאני רחוק שנות אור מלהיות זמר אבל אני אשמע כמה פעמים את השיר ואנסה להיצמד בטונציה למילים ולקצב אני בתוך שיהיה מקסים ומרגש ואני גם אכין מצגת.
בגדול היום בערב אזכרה לסבתי נסיים נגיע נתארגן למימונה וקדימה רצים קדימה. אני אנצל גם את השעות הקרובות על מנת לעזור לאישתי לסדר את הבית ולערוך את השולחנות להיום בערב במימונה בין לבין אני כל הזמן חושב על המסע לפולין עם זאב אבא וביתי נועה.זה הולך להיות מסע קשה אתמול ראיתי קטע שקרע את ליבי ואני חייב לראות איך אני מגיע לעדים במדים מי מארגן את זה וכיצד אני יכול לחבור למנצח הראשי שיעשו משהו בשביל זאב ליבוביץ.
אני מתכנן לכתוב את הסיפור והשתלשלות העינינים ולהעביר לתקשורת אני כבר רואה איך אני מאתר צוותי טלויזיה ומדבר איתך על הנושאים הללו זה יהיה תיעוד מרגש . במקביל אני מחפש סטודנט פולני מקרקוב שיתעד את המסע את האמת טרם מצאתי אבל היקום ישלח לי כבר אחד כזה אין לי ספק. אני מבסוט שמלון שסגרתי וטיסות כעת נותר לי לתכנן את המסלול עצמו ולעדכן.כולי מתרגש לקראת המימונה ואני בטוח שהולך להיות ערב מקסים. אעדכן ואעלה תמונות. חוזרים להכנות שבת שלום.

ואווו מאיפה להתחיל ? מהתחלה אז יש לי להשלים את מה שהיה במימונה שזה סיפור בפני עצמו אבל דווקא אני רוצה לספר על המסע לפולין.לאחר כל ההכנות לטיסה ידעתי שאני הולך לצעוד עם זאב ליבוביץ אבי וביתי במחנות הזוועה. ההכנות היו בעיצומם ביטוחים אישורים דרכונים מזוודות נרות נשמה ועוד.היה זה יום שלישי החלטתי לחייג לחבר טוב בשם חנוך קומא מידיעות אחרונות.היי חנוך זה מיקי מה שלומך איך אתה מרגיש.תגיד לי בבקשה האם יש לכם כתב שמתעד את מצעד החיים ואז הוא ענה לי בוודאי יש לנו את ניצול השואה הידוע נוח קליגר אדם מדהים אני שולח לך את הנייד שלו ותאמר לו שאתה חבר טוב של חנוך בזה זה נגמר.לא יכולתי להמתין להודעה שתגיע מחנוך עם הנייד של ניצול השואה.עד אז חייב לעדכן לא הכרתי את נח קליגר ואת הסיפור המדהים שלו.כולי מלא בהתרגשות מצלצל לנח קליגר והוא עונה נח שלום מדבר מיקי בוזגלו חבר טוב של חנוך קומא.בצד השני נאמר לי אני משתתף בצערך smile emoticon אמרתי לו שאני מגיע עם ניצול שואה למצעד החיים ושברמה האישית יהיה לי מאוד חשוב לפגוש אותו נח היקר לא היסס ואמר לי אין שום בעיה בחור נחמד תגיע ב 15,04 בערב אלי למלון.כולי נרגש אמרתי לו בוודאי ושאני מודה לו מקרב לב.רק בדיעבד הבנתי כמה חשובה השיחה הזו הייתה ואיזה חלק חשוב וגורלי הייתה לה בשרשרת.השעה הייתה 0247 בבוקר של יום רביעי הטלפון צלצל ואבא שלי אמר לי שהוא בחוץ ישר קפצנו מהמיטות וארגנתי את ביתי תוך 10 דקות היינו בחוץ הגענו לשדה התעופה כאשר בדרך אני מצלצל ללימור ביתו של זאב ומוודה שהכל תקין שהוא יתעורר והם עושים את דרכם לשדה התעופה.שמחתי לגלות שהם היו במרחק של כ 4 דקות מהשדה.מתקרב בצעדי ענק למסע שלא תיארתי באותו רגע מה עומד לצפות לי למרות שידעתי שאני הולך לעשות את זה אבל לא ידעתי איך.הגענו לשדה התעופה ובנוהל הרגיל בידוק ביטחוני שאלות קושיות ומענות לאחר מכן סיימנו את הכל וירדנו לדיוטיפרי ישבנו שתינו קפה ופיטפטנו היה נחמד.כולי רגש לקראת הטיסה ואז אט אט פסענו לכיוון שרוול המטוס החלתי לכולנו בההצלחה טיסה נעימה ופורה.הטיסה הייתה מפוצצת בדתיים שטסו לקברי צדיקים במהלך הטיסה,ישבה מאחורי בחורה נחמדה החלפנו מבטים כאילו משהו עמוק אמר בי מיקי אתה חייב לדבר איתה אבל עצרתי את עצמי.טוב עוד נחזור אליה. במהלך הטיסה ישבנו אבי ביתי זאב ואני ושוחחנו היה ממש נעים ונחמד לפתע הסתובבה גברת נכבדה שלאחר מכן אבין ששמה הוא גילה ואמרה לנו אתם נוסעים למצעד החיים אמרנו כן בוודאי אנחנו טסים לוורשה ומשם אנו לוקחים טיסה נוספת לקרקוב ומשם למלון,מייד נוצרה כימייה והתחלנו להכיר אחד את השני.התחברנו ואמרנו שנצעד יחד לא תיארתי לעצמי שמצעד החיים היה בתשלום ושמחנות ההשמדה היו סגורים למבקרים בעקבות מצעד החיים.במהלך הטיסה הבחורה שכל כך רציתי לשוחח איתה שאלה אותי שאלה ומייד פתחתי בהכרות אישית שאלתי אותה למה היא הגיעה והיא ענתה לי שהיא הגיע לכנס בוורשה ששאלתי על מה מהות הכנס היא אמרה לי שהיא עובדת בחברת פייזר בשנייה ששמעתי שהיא עובדת בחברת פייזר התחלתי לבכות הבחורה לא הבינה למה אני בוכה ואז סיפרתי לה את הסיפור הבא יש לי חבר טוב בשם אבירם אטיאס אמא של אישתו חולה במחלה בדרגה 4 ויש תרופה אחת בלבד שיכולה להאריך את חייה התרופה יצאה לפני כחודשיים ויש אותה בארץ יתרה מזו חברת פייזר נתנה מספר תרופות כאלו לעמותת חמלה.אתי שעשתה ימים כלילות לפתוח קרן תרומות לאמא אמרה שרק רופאה אחת בשם שרה היא זו שיכולה להחליט האם לאשר את התרופה לאמא אבל זה יקרה רק לאחר שהרופא המטפל ירשום המלצה לשרה ורק אז שרה תוכל לדון בפניה.יום לפני שטסתי צלצלתי לשרה וענה המענה הקולי הודתי לשרה על היחס שעניקה לאתי בכך שהסבירה לה את כל הפרוצדורה.ואמרתי לה שאני גאה בה ובקארמה הטובה שלה. אנחנו חוזרים למטוס ששאלתי אותה האם היא מכירה את שרה היא אמרה בוודאי אנחנו חברות טובות קצב הדמעות שזלגו מעיניי גברו מרגע לרגע לאחר שהיא שמעה את הסיפור היא אמרה לי תעשה לי טובה שיהיה את המכתב מהרופא תעביר לי אני אסגור את הפינה. הודתי לה מקרב ליבי וישר שהגעתי לקרקוב הדבר הראשון שעשיתי זה לעדכן את אתי זה היה הזוי בלא מובן המילה מה הסיכוי שמכל העולם בטיסה לקרקוב אמצע עובדת שמכירה את שרה ושהיא בדרך לכנס בפולין והיא עובדת בפייזר וכרגיל היקום זימן לי האיך לא משנה תפקידנו לכוון. מיותר לציין שיומיים לפני כן הרופא היה צריך למלא טופס ג 29 והוא לא טרח כלל לעשות כך שצלצלתי למזיכרתו של הרופא יחסי האנוש לא היו מי יודע מה ככה הרגשתי בכל אופן והבנתי שחלון ההזמנויות נסגר.העליתי מייד בלי לחשוב פעמים את הפוסט הבא צריך קשרים בהנהלה הבכירה של כללית לא עברו 10 דקות ואני מקבל הודעה בפרטי מיקי לי יש קשרם בדרגים הבכירים מה הבעיה אמרתי לה אוקי אני חייב את עזרתך אני צריך שתפנו בבהילות לפרופסור שטמר ותבקשו שימלא את הפרטים ויעביר לשרה מחברת פייזר.היא אמרה לי לשלוח תז של חיה ושהנושא בטיפול מסתבר שהדרגה הייתה באמת בכירה שהפרופסור לא התעלם ואף יזם שיחה לאתי והסביר לה על כמה פעולות דחופות שעליה לבצע.במקביל אתי פתחה קרן לתרומות ואני בחול אמרתי לה צלצלי לעידן חבר שלי הוא אלוף במדיה החברתית ובשיטות הפצה אני שמח שעידן סייע והפיץ את הבקשה של אתי. בעקבות כך היא קיבלה המון פניות ומבטיח לעקוב אחר הנושא שאחזור לישראל.הגענו למלון התארגנו התקלחנו צלצלתי לנוח וזה אמר לי להיות במלון כזה וכזה בשעה 2115. לא יודע מה גרם לי לומר לאבי שאני רוצה להיות בדיוק בשעה 2030 להגיע לפני הזמן.לאחר ארוחת הערב הגענו לנקודת המפגש בבית המלון והמתנו לנוח שיסיים הרצאה ומשם נדבר איתו בזמן שאנו ממתינים יום לפני המצעד פנתה אלינו בחורה ואמרה למה אנחנו כאן אמרתי לה אנחנו מחר צועדים במצעד החיים. לפתע פנה אלי בחור שלאחר מכן אבין ששמו דודי ואמר לי למה אתה חושב שתצעד מחר זה אירוע סגור,אני בשיא תמימותי בתור אחד שיודע לפתור בעיות אמרתי לו מתנצל לא מכיר את כבודו אבל לא מבין מה הבעיה לצעוד עם אנשים מכל רחבי העולם ולבקר במחנות ההשמדה ? ואז הבחור ענה זה לא ככה האירוע הוא סגור אנשים שילמו כספים זה לא הולך ככה ולכן לא תוכלו לצעוד.לקחתי כמה נשימות כאשר אני יודע בוודאות שלא משנה מה היה קורה אני הגעתי למצעד ואני הולך לצעוד נקודה שלושה סימני קריאה.אמרתי לו אוקי מה תפקידו של כבודו בכוח וזה אמר לי אני מארגן את כל הפרויקט הזה.אמרתי לו תקשיב זה הסיפור (כאן אני חייב לרשום את הסיפור) ולכן אני מוצא עצמי כאן בצעדת החיים.דודי אמר אוקי אני מבין אני יעשה איתך משהו אבא שלך וניצול השואה יקבלו סרט זיהוי לצעדה אבל אתה וביתך תשלמו מחיר מלא לא התכוונתי להתחנן לא התכוונתי לוותר לא התכוונתי לעשות בלאגן באתי אליו ואמרתי לו מודה לך והוצאתי את כרטיס האשראי מייד אמרתי לו על נדיבותך אני אפרגן לך בתקשורת כי יש לי קשרים טובים.הוא אמר לי גם אנחנו מקושרים לתקשורת וזה לא קשור.לפתע הוא יצא החוצה וחזר לאחר מספר דקות ללא הוצאת הגע מפיו הוא ניגש לתיק שלו שלף 4 צמידים והציב לנו אותם על הידיים לא הבנתי מה קורה כאן לרגע ואז הוא אומר אוקי זאב מחר אתה צועד מספר צעדים ואוטובוס יקח אותך עד למחנה במקביל אתם תצעדו רגיל תגיעו למחנה אושויץ 2 בבוקר תבקרו ובצהריים יוצאת הצעדה.התמלאתי בהתרגשות באותו רגע יצאתי החוצה הבטתי לשמיים ואמרתי אלוהים אלפי תודות הזוי ברמות איך הדברים נסגרו באופן כזה.לא הבנתי את החשיבות של הצמידים כי אכן זה היה אירוע סגור ולא הייתה אופציה אחרת. השעה 2115 נח היקר יוצא ופוסע לכיוון היציאה התרגשתי כולי מהמפגש והוא פגש את זאב שנהם ישבו ושוחחו היה מרגש וקורע לב שני ענקים במקום אחד גרמתי לזאב להתרגש וזה שווה לי הכל.לאחר מספר דקות של שיחה התקפלנו למלון והתכוננו ליום הקשה למחרת לבקר במחנות ההשמדה באושוויץ וללכת את צעדת החיים עם למעלה מ 12 אלף אנשים גם לדברים ההזוים שיקרו לי בצעדה הזו לא דמיינתי למרות שתמיד ועוד לפני הייתי לי את התמונה שלי תוקע בשופר במחנה ההשמדה.

השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת וכמעט שלא ישנתי כי לא נרדמתי מהתרגשות לקראת היום הקשה השעה הייתה שש בבוקר וכבר הייתי אחרי מקלחת. חיכיתי כבר להיות לאחר ארוחת הבוקר ולנסוע במונית לאושויץ 1 ירדנו כולנו לארוחת הבוקר ומשם לקחנו מונית למחנה ההשמדה לכינוס של כל הצועדים הנסיעה התמשכה כ 50 דקות ואז זה קרה הגענו למחנה ההשמדה אושויץ 1 ונכנסנו למחנה בכניסה למחנה זאב פרץ בבכי ואז הוא כל הזמן אמר איפה שער הכניסה העבודה משחררת בעודנו צועדים ביקרנו בקמטוריום ואז שוב זאב פרץ בבכי שיצאנו מייד הייתה כתבת זרה שראיינה את זאב זאב החל בראיון שאותו תיעדתי ואז ביתי נועה פשוט לא עמדה בהזה והחלה לבכות (לצרף תמונות) הכתבת התרגשה וחיבקה את נועה לאחר סיום הראיון המשכנו לשלט המפורסם שום דבר לא הכין אותי לבאות.בעודנו מגיעים לשלט הכל כך שנוי במחלוקת העבודה משחררת הייתה קבוצה של עיתונאים שפשוט רצתה לשמוע את הסיפור של זאב בעודו מספר את הסיפור ודמעות זולגות מעיניו באחד הראיונות אמרתי לו ללא הכנות מוקדמות זאב בואו אני רוצה שניהיה מתחת לשלט אני רוצה לתקוע בשופר לקחתי את השופר עצמתי את עיני לקחתי נשימה עמוקה ביותר ואז זה קרא הרמתי את השופר עצמתי את עיני הכנסתי את השופר לפה כן כן אותו שופר שכמה ימים לפני אמרתי לעצמי אני אתקע בשופר במחנה ההשמדה השופר שמדי שנה כבר מעלה משלושים שנה אנו תוקעים בו בבית הכנסת של סבי זכרו לברכה ביום הכיפורים מצא עצמו השופר מתחת לשלט המפורסם ואז זה הגיע ביתי צלמה את האירוע תקעתי בשופר במלוא העוצמה וצמרמורת מטורפת עברה בגופי רק בדיעבד בוידאו ראיתי כיצד אבי התפרץ בבכי מהתרגשות.לא תיארתי לעצמי שהסצנה הזו תככב בכתבה באוווי נט למחרת.לפתע כ 7 צוותי טלויזיה רצו לראיין את זאב בנושא (לצרף סרטי וידאו) וזה היה אירוע מרגש ביותר,ברקע דודו לא הבין את העמולה סביב זאב.במהלך אחד מהראיונות הגיעה גילה הגברת הנכנבדה שהפגשנו במטוס גילה הצטרפה למשלחת של צמד רעים הזמרים ואז זה שוב קרה הם הכינו הפתעה לזאב זאב לא חגג בר מצווה מעולם לפתע הגיעו צוות רעים והקדישו לזאב שיר העייריה בלטז זאב היה נרגש ושר איתם (לצרף סרטון) ולאחר מכן הם שרו לו סימן טוב ומזל טוב.לא להאמין סימן טוב ומזל טוב במחנה ההשמדה סוריאליסטי ממש ! אט אט ראינו אלפי בני נוער שהתכוננו למסע.התחלנו את הצעדה בשעה 1300 כאשר המוביל היה הרב לאו רבה של תל אביב יפו הרב לאו היה בעצמו ניצול שואה ממחנה בירקנאו כל הדרך הוא צעד עם ספר תורה זה היה מאוד מרגש. זאב נסע באוטובוס לאושויץ 1 לבירקנאו כ 3 ק”מ אנחנו עשינו את המסע ברגל זה היה פשוט הזוי לראות אלפי אנשים צועדים עם דגלי ישראל למקום הנוראי מכל מחנה בירקנאו מחנה ההשמדה הגדול ביותר שפעל עד תום המלחמה בשנת 1945.צועדים וצועדים ואז זהו רואים את הכניסה המפורסמת ואת פסי הרכבת ישר פרצתי בבכי התקדמנו אט אט וצעדנו לעבר הטקס המרכזי כמו בכל טקס שכזה הכל מאורגן ומתוקתק גם לגבי הנואמים וטבעות האבטחה. לאחר כחצי שעה של הסתובבות במחנה לקחתי את אבי וביתי לאחת מהמשרפות שלפתי נרות נשמה והדלקתי נרות לזכרם של הסבים והסבתות של שיר וויקניפלד ואפרת סאלס זו הייתה החובה שלי כלפהם ואני שמח שעשיתי את זה. לאחר מכן הגענו לכניסה של הטקס וכמובן שלא היו לא צמידים ירוקים המאפשרים להכנס ולהיות בין המכובדים.זאב היה ממש לחוץ שהוא לא איתר אותנו אבל אני ידעתי שאני יאתר אותו בעודי מגיע לשער ההאבטחה אני רואה את גילה ומסמן לה להגיע ואז היא יוצאת אלי ואומרת לי זאב יושב כאן בשורה הראשונה והוא שמר לכם מקומות מייד מצאנו עצמנו יושבים בטקס המרכזי ועוד בשורה הראשונה.הזוי ברמות שלא יכולתי להאמין גם אילו הייתי מתכנן את זה זה לא היה יוצא ככה.ושוב היקום מזמן ומסדר את הכל בצורה מושלמת ללא מאמץ.לאחר מספר דקות הרב לאו שוחח עם זאב ואיתי והטקס החל (לצרף תמונות).האירוע היה מרגש ברמות לקרא סבום היה כבר קר מאוד ונועה ביתי כבר הייתה עייפה מאוד הן ברמה הפיזית והן ברמה הנפשית לא רציתי להכביד עליה ואמרתי להם כ 7 דקות לפני סיום הטקס אוקי בואו נצא לכיוון היציאה שהגענו לתחילת המחנה אמרתי לזאב אוקי אני רוצה שתניח תפילין ותגיד קדיש בעודי מניח עליו את הציצית……