מיקאל בוזגלו
כך כותב מנהל מחלקת התקבות בעיריית חולון”
יום הזיכרון לנפגעי פעולות האיבה וחללי צה״ל בשבילי הוא היום של ״ובחרתם בחיים״.
למזלי, ומזל משפחתי וחבריי ומכריי, היום ההוא באוגוסט 2001 הסתיים רק בפציעה בינונית של סמ״ר רפי וזאנה ושנה וחצי של ניתוחים, פסיכולוג ופיזיותרפיה.
ביום ההוא, כשהמחבל שירה בי שוכב לידי בחדר הטראומה באיכילוב, נשבעתי שלעולם אבחר לחיות בדרך שבה אני מאמין ואקיף את עצמי רק באנשים שמכבדים אותי, את הבחירות שלי ואת החיים שלי ושל אחרים.
בימים האלה, בעידן הוירטואלי שבו כל כך קל למות, לפגוע בחיים של אחרים, להכפיש, לקלל, לשנוא, לזלזל, לסלף, לשקר, אני בוחר יותר מתמיד בחיים שבהם – החיים הם המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי שוב ובכל יום מחדש אני בוחר לחיות אותם בקרבת הטוב ורחוק מרע.
אני עושה את זה עם שירים שאני מאוד אוהב לשמוע ועם מילים שאני משתדל להמשיך לכתוב, עם להגיע למקומות שאני מתרגש מהם (הים…), עם להפתיע חבר ובשנים האחרונות גם עם לחבק בן.
אני לא אוכל להבין לרגע את כאב המוות והשכול והלוואי ולא אוכל לעולם, אבל אני מבין היטב את כאב החיים. וזה כאב שבידיים שלנו לא לקחת בו חלק ולבחור בחיים.
ועכשיו נגיד אשים באוזניות לשמוע את ״ אצלנו בגן״ ואז את ״ בואי אמא״ ואז שוב את ״באת לי פתאום״. ♥️
